אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' חזון

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 18.2.2012 בשעת לילה. התובעת טוען לנזקים בסך כולל של 17,233 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך, חוו"ד שמאי, ועלות רכב חילופי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת טוענת כי התאונה ארעה שעה שהנתבע, אשר חנה במקביל למדרכה בימין הדרך, החל בנסיעה בלא לאותת ובלא להדליק אורות, שעה שרכב התובעת חלף בכביש במהירות נמוכה, כך שפינתו השמאלית-קדמית פגעה ברכב התובעת באמצע דופן ימין.

4.הנתבע טוען כי כלל לא היה בנסיעה, והמנוע אף לא פעל, אלא שרכבו חנה בזוית מסוימת למדרכה, כך שפינתו השמאלית-קדמית בלטה מעט אל תוך הכביש. רכב התובעת, שחלף במהירות על פניו, לא הבחין בו ופגע בפינה הבולטת. יוער, כי הנתבע לא תבע את נזקיו.

5.למעט שני הנהגים, נכחה ברכב התובעת גם חברתה של הנהגת, אולם זו לא הובאה לעדות. לא הוצע לכך הסבר. אעיר גם, כי בניגוד למקובל, הנתבע היה נוכח באולם בית המשפט בעת עדות נהגת התובעת, שכן הוא ייצג את עצמו, וכמקובל, העיד אחריה.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ראיתי צילום מזירת התאונה, וכן את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת התובעת, אותה מצאתי מהימנה יותר.

7.תמונות הנזק מלמדות, כי ספק רב אם רכב הנתבע אכן היה ללא תנועה, זאת בשים לב לכך, שסימני הפגיעה על רכב התובעת מתחילים מהדלת הקדמית-ימנית, ולא קודם לכן. יש להסיק, כי רכב הנתבע החל ביציאה מהחניה. מסקנה זו גם תואמת את הגרסה שבכתב ההגנה, לפיה הנתבע "טרם השלים את יציאתו מהחניה" (בעוד ניתן היה לצפות ל"טרם החל ביציאתו מהחניה", לפי הגרסה שנשמעה בעל פה). זאת ועוד, הנזקים שנגרמו לנתבע היו כבדים מספיק (הפגוש הקדמי נתלש) כדי לעורר תהיה אמיתית על החלטת הנתבע שלא לתבוע את נזקיו, אם אכן סבר כי האשמה נעוצה בנהגת התובעת.

8.עם זאת, אני סבור כי בהכרח גם לנהגת התובעת אחריות חלקית להתרחשות התאונה. רכב הנתבע הוא בהיר, והיה בשלבי התחלת נסיעה. אם נסעה הנהגת במהירות האיטית המתוארת על ידה, כשפנסי מכוניתה דלוקים, היתה אמורה להבחין, לכל הפחות, בהשתקפות האור על דופן רכב הנתבע, והיתה אמורה להיות בשלבי בלימה, או אף להספיק להתרחק מרכב הנתבע ובכך לצמצם או למנוע את הפגיעה.

9.זאת ועוד, מאחר שהנוסעת הנוספת ברכב לא התייצבה להעיד, כאמור, יש להסיק, כי אילו היתה מעידה, היתה עדותה פוגעת בגרסת התובעת. שקלתי, אם אין מקום על סמך העדרות הנוסעת לדחות לחלוטין את גרסת נהגת התובעת, אולם נוכח אופי הפגיעות ברכב, כאמור לעיל, ונוכח יתר הנימוקים, אני סבור שאין בהעדרות זו די כדי לעקר את מהימנותה העקרונית של הגרסה, ולכל היותר, יש לראות בה חיזוק למסקנה, כי גם נהגת התובעת נסעה ברשלנות מסוימת.

10.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 80:20 לחובת הנתבע. לפיכך, על הנתבע לשאת ב-80% מתוצאות הנזקים שנגרמו, כפי שיפורט.

11.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לרכב חלופי, אני דוחה רכיב זה של התביעה (600 ₪).

12.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,306 ₪ וכן את אגרת התביעה בסך 365 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

13.כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות העדה שהתייצבה (350 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,569 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

14.המזכירות תסרוק את הפרוטוקול לתיק, ותשלח העתק פסק-הדין לצדדים

ניתן היום, י"ז כסלו תשע"ד, 20 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.